משאבים
הנחיות AI לפי גיל
תרגום אוטומטי של העמוד באנגלית, שטרם נבדק בידי דובר/ת שפת אם.
רוב הנחיות הבינה המלאכותית לחינוך נכתבות לגיל אחד או לתפקיד אחד, ובשקט מניחות לומד/ת גנרי/ת. זה עושה ההפך: מקבע קבוצת גיל ויכולת התפתחותית, ואז מנמק לגבי הצימוד הספציפי הזה. ההנחה היא שאותו כלי פוגש מוח שונה מאוד בגיל חמש, חמש-עשרה ושלושים וחמש, ולכן עצה שמתעלמת ממה שדווקא היכולת הזאת עדיין מגבשת היא עצה על הכלי ולא על הלומד/ת.
מה אפשר לעשות איתו
בחרו תפקיד — מטפל/ת, מחנך/ת ב-K–12 או בהשכלה גבוהה, מנהל/ת, מדריך/ה בכוח העבודה, סטודנט/ית, חוקר/ת או קובע/ת מדיניות — ואחר כך תחום התפתחותי וקבוצת גיל, והמדריך מחזיר רשומה אחת. התחומים נעים מיסודות קוגניטיביים, ידע והבנה, וחשיבה ומטה-קוגניציה, דרך שפה ואורינות, נומריות, יצירתיות, סוכנות ומוטיבציה, רגש, הבנה חברתית ואינטראקציה, ועד מערכות יחסים. הקבוצות נעות מ-0–2 עד 26–40.
לכל רשומה אותה צורה: תמצית מהירה, סט ממוספר של המלצות, התהליכים ההתפתחותיים ואבני הדרך שהמחקר כבר מבסס לגיל הזה, ואז שני המדורים הספקולטיביים — איך בינה מלאכותית עשויה להפריע ואיך בינה מלאכותית עשויה לעזור — ואחריהם קריאה נוספת. דוגמה מעובדת בגיל 15–17 לחשיבה ומטה-קוגניציה ממליצה לבקש מהמתבגר/ת ניסיון ראשון ורמת ביטחון מוצהרת לפני שמתירים בינה מלאכותית, ואז להשתמש במשוב בינה מלאכותית על הטיוטה שלהם כדי למצוא ראיות חסרות או נימוקים חלשים. אפשר להוריד רשומות כ-PDF.
למי זה מיועד
מחנכים בגיל הרך וב-K–12 שמחליטים מה להתיר באיזה גיל; הורים ומטפלים שמחפשים קו הגנה ולא כלל אצבע; מנהלים וקובעי מדיניות שזקוקים לטיעון ההתפתחותי במקום אחד. חוקרים ימצאו בו תועלת כמפה של היכן ההשערות דקות.
הערות ואזהרות
ההנחיות גלויות לגבי מעמדן, ויש לקרוא את העמוד באותו אופן. מחבריו מכנים את הרשומות השערות שנבנו בהיסק אב-דוקטיבי ממדע התפתחות מבוסס בתוספת מחקר בינה מלאכותית מוקדם, ולעיתים קרובות קטן — לא הנחיות מכריעות, מפני שראיות שיטתיות על האופן שבו בינה מלאכותית מעצבת מוח מתפתח עשויות לקחת עשור. הכלי מדגים שיקול דעת זהיר ולא מדווח אפקטים.
שני גבולות נוספים חשובים להוראה. ההמלצות הן פרומפטים לעיצוב, לא התערבויות שנבחנו; שום דבר באתר לא מדווח תוצאה. ומבנה קבוצות הגיל כופה רשת גסה על התפתחות שמשתנה בתוך הקבוצות, בין תרבויות ובין הקשרים, והמדריך עצמו מודה בכך.
המסגור ששווה להעביר לפרקטיקה הוא של האתר עצמו: השאירו את הלולאה אנושית, ואז עבדו איפה בינה מלאכותית נכנסת לתוכה, ולא להציב נקודת ביקורת אנושית בתוך לולאה ששייכת למכונה — אותו חשש שהקורפוס רושם כסיכון פריקת עומס קוגניטיבי כשכלי משתלט על החלק במשימה שעשה את העבודה ההתפתחותית.